<h1>פסקי ריא"ז — תענית</h1>
<h2>דף ל:</h2>
כל העם הם מתקבצין בתענייות הללו, שנ' [יואל א'] קדשו [צום] קראו עצרה (קבצו) [אספו] זקנים. ומן הבוקר היו מתקבצין ומתפללין, ואחר כך היו יושבין עד חצי היום ומעיינין בענייני העיר לתקן כל מעוות ולבער כל עבירות. ומחצי היום ואילך, רביע היום היו קורין בספר ומפטירין, ורביע היום היו מבקשין רחמים, שנ' [נחמיה ט'] ויקראו בספר תורת האלהים רביעית היום ורביעית היום היו משתחוים ומודים לפני אלהינו. ונראה בעיניי שאף בשלש תענייות הראשונות עושין כן, אלא שאין אומרין עשרים וארבעה ברכות אלא באחרונות כמבואר בקונטרס הראייות. ובדברי הגאונים כתיב שבכל התענייות קורין ויחל ומפטירין דרשו ה' בהמצאו בתענייות שמפטירין, חוץ מט' באב שקורין בשחרית כי תוליד בנים ומפטירין באסוף אסיפם, ולא היו קורין ברכות וקללות בתענית אלא בימי הקדמונים, ונראה הדבר שהכל לפי המנהג.
